מה גורם לחניכיים שחורות?
חניכיים שחורות הן חניכיים שצבען השתנה מוורוד לגוון כהה, עד שחור. ברוב המקרים מדובר בפיגמנטציה טבעית, אבל יש גם גורמים שמחייבים בירור.
כדי לזהות את הגורם, רופא השיניים שואל על התרופות, על העישון ועל הזמן שבו הופיע הצבע, בודק את החניכיים, ולעתים מוסיף צילום או ביופסיה. לפי סקירה שפורסמה ב-Head and Neck Pathology, ביופסיה נדרשת בכל פעם שלא ניתן לזהות בוודאות את מקור הפיגמנטציה בבדיקה הקלינית.
| גורם | מראה | האם מסוכן? | מה עושים |
|---|---|---|---|
| סימן אזהרה: כתם חדש | כתם כהה בודד שהופיע לאחרונה, מתרחב, משנה צורה או צבע, מוגבה או מדמם | עלול להיות נגע שדורש בירור | בדיקה אצל רופא השיניים בהקדם, ולעתים ביופסיה |
| פיגמנטציה טבעית (מלנין) | גוון חום עד שחור, אחיד וסימטרי, שקיים מאז ומעולם | לא | אין צורך בטיפול; הסרה אסתטית לפי בקשה |
| עישון (מלנוזיס של מעשנים) | כתמים חומים, בעיקר בחניכיים הקדמיות של הלסת התחתונה | הכתמים עצמם לא, אבל העישון מכפיל את הסיכון למחלות חניכיים | הפסקת עישון; הכתמים עשויים לדהות בהדרגה |
| תרופות | גוון אפור, כחלחל או חום, אחרי שימוש ממושך בתרופה | בדרך כלל לא | לא מפסיקים תרופה על דעת עצמכם: מתייעצים עם הרופא המטפל |
| קעקוע אמלגם | כתם אפור-כחלחל או שחור, בודד, ליד סתימה או במקום שבו הוצאה סתימה | בדרך כלל לא | צילום או ביופסיה כשהאבחנה אינה ודאית |
| כתר על בסיס מתכת | קו אפור בשולי הכתר, בקו החניכיים | לא | אפשר לשקול החלפה לכתר ללא מתכת |
| מחלה כללית (כמו מחלת אדיסון) | כתמים מרובים, לעתים עם שינויי צבע בעור ותסמינים כלליים | תלוי במחלה | בירור אצל הרופא המטפל |
דלקת חניכיים אינה צובעת את החניכיים בשחור: בדלקת כרונית או במחלת חניכיים מתקדמת הן נראות לרוב אדומות-כהות או כחלחלות, נפוחות ומדממות, ומחייבות טיפול בדלקת.
פיגמנטציה טבעית: חניכיים כהות ובריאות
צבע החניכיים משתנה מאדם לאדם, בעיקר לפי גורמים גנטיים ולפי כמות המלנין ברקמה. פיגמנטציה כהה שכיחה אצל אנשים בעלי עור כהה, למשל ממוצא אפריקאי, אסיאתי או מזרח-תיכוני, והיא תקינה. היא מופיעה לרוב בחניכיים המחוברות, בפיזור אחיד או בכתמים ובפסים, בדרך כלל באופן סימטרי, בגוון שבין חום-אפור לכחלחל-שחור. אין בה צורך בטיפול רפואי; מי שהגוון מפריע לו יכול לשקול הסרת פיגמנטציה.
מלנוזיס תרופתית
שימוש ממושך בתרופות מסוימות עלול להגביר את ייצור המלנין ברקמות הפה: למשל תרופות אנטי-פסיכוטיות מקבוצת הפנותיאזינים, תרופות נגד מלריה, מינוציקלין, חלק מהתרופות הכימותרפיות ואמיודרון. אין להפסיק את התרופה על דעת עצמכם: מתייעצים עם הרופא המטפל, ובמקביל אפשר לבחון פתרון אסתטי.
קעקוע אמלגם ושיקומים עם מתכת
קעקוע אמלגם נוצר כשחלקיקים של סתימת אמלגם חודרים לרקמה. גם שוליים מתכתיים של כתרים או גשרים, במיוחד כשאינם מותאמים כראוי, עלולים ליצור קו אפור או השחרה מקומית בקו החניכיים.
מחלות כלליות
מחלות נדירות כמו מחלת אדיסון, תסמונת פויץ-ג'גרס ונוירופיברומטוזיס עלולות להתבטא גם בפיגמנטציה מוגברת של רקמות הפה. במקרים כאלה הבירור והטיפול נעשים בשיתוף הרופא המטפל.
חניכיים שחורות: מתי זה מדאיג?
חניכיים כהות באופן אחיד וסימטרי, שהיו כך מאז ומעולם, הן לרוב וריאציה טבעית. מדאיג בעיקר כתם כהה חדש, בודד, מתרחב או לא סימטרי: הוא מחייב בדיקה, ולעתים ביופסיה, כדי לשלול נגע חמור. גם שינוי צבע המלווה בכאב, בנפיחות או בדימום מצריך אבחון אצל רופא השיניים, שיזהה את הגורם ויתאים את טיפולי החניכיים הנדרשים.
עישון וחניכיים שחורות: האם יש קשר?
תופעת חניכיים שחורות נפוצה במיוחד בקרב מעשנים, וישנה סיבה מדעית ברורה לקשר הזה. העישון גורם להצטמצמות של כלי הדם בחניכיים, מה שמפחית את אספקת הדם והחמצן לרקמות. כתוצאה מכך, החניכיים הופכות לפגיעות יותר לחיידקים ולדלקות, ובמקרים מתקדמים עלולות להיצבע בגוון שחור או כהה. בנוסף, העישון מגרה את ייצור המלנין בחניכיים ומכתים את השיניים, וכך נוצר גוון כהה שאינו יורד בצחצוח.
לפי ה-CDC, למעשנים סיכון כפול למחלות חניכיים לעומת לא-מעשנים, והסיכון עולה עם מספר הסיגריות ושנות העישון. העישון משפיע גם על יכולת ההחלמה של החניכיים ומפחית את יעילות הטיפולים הדנטליים. בנוסף לשינוי בצבע, מעשנים עלולים לחוות גם כאבים בחניכיים, נסיגת חניכיים ואף אובדן שיניים בשלבים מתקדמים.
פי 2
הסיכון למחלות חניכיים אצל מעשנים, לעומת לא-מעשנים (CDC)
ישנם גורמים נוספים שמגבירים את הסיכון לחניכיים שחורות אצל מעשנים, כמו היגיינת פה לקויה, חוסר איזון הורמונלי ומחלות סיסטמיות. ההשפעה המשולבת של כל אלו מחמירה את מצב החניכיים ומאיצה את התפתחות המחלה.
הפסקת עישון היא הצעד המשמעותי ביותר שמעשן יכול לעשות לשיפור בריאות החניכיים שלו, ולאחר ההפסקה הכתמים הכהים עשויים לדהות בהדרגה.
חניכיים שחורות - כיצד מטפלים?
הטיפול בחניכיים שחורות צריך להתחיל בהערכה מקצועית של סיבת הבעיה, מכיוון שהתופעה יכולה לנבוע ממספר גורמים שונים. הגורם השכיח ביותר הוא פיגמנטציה טבעית של מלנין, אך ייתכנו גם סיבות אחרות כמו עישון, השפעות תרופתיות, קעקוע אמלגם או מחלה כללית.
כשיש גם דלקת חניכיים, אבנית או כתמים חיצוניים, מבוצע ניקוי מקצועי, ובדלקת מתקדמת גם הקצעת שורשים (scaling and root planing) בהרדמה מקומית. טיפול זה משפר את בריאות החניכיים, אך אינו משנה פיגמנטציה של מלנין, וגם תרופות, שטיפות פה ותכשירים טבעיים (אלוורה, עץ התה, שמן קוקוס) אינם משנים אותה. במקרים מתקדמים ייתכן צורך בטיפול פריודונטלי כירורגי ברקמות העמוקות יותר.
בפיגמנטציה טבעית שמפריעה מבחינה אסתטית, המרפאה מבצעת הסרת פיגמנטציה בשיטה כירורגית, לפי שיקול הרופא. הטיפול בחניכיים שחורות הוא חלק מתכנית טיפול שמתייחסת לבריאות הפה כולה, ולא רק למראה.
בדיקה, תכנית טיפול והצעת מחיר
מפורטת ומותאמת אישית
בפגישת הייעוץ ד"ר חיים עזריאל בודק את מצב השיניים, מסביר את כל האפשרויות ומציג הצעת מחיר שקופה, ללא התחייבות. המרפאה ברחוב התנופה 12, ירושלים.
כתרים וקו אפור בחניכיים: מתכת או זירקוניה?
בחירת סוג הכתר המתאים היא החלטה משמעותית שמשפיעה על בריאות הפה לטווח ארוך. כתרי זירקוניה אינם מכילים מתכת, ולכן אינם יוצרים את הקו האפור שעלול להופיע בשולי כתר חרסינה על בסיס מתכת, במיוחד כשהחניכיים דקות או נסוגות. המתכת שבכתרים המסורתיים עלולה לגרום לקו אפור או שחור בקו החניכיים, תופעה שמחמירה את מראה השיניים שחורות והחניכיים.
| קריטריון | כתר זירקוניה | כתר חרסינה על בסיס מתכת |
|---|---|---|
| מתכת | אינם מכילים מתכת כלל | המתכת שבכתרים המסורתיים |
| תגובה עם הרקמות | חומר קרמי ביו-תואם | המתכת עלולה להשפיע על צבע הרקמה בשוליים |
| קו החניכיים | ללא שוליים מתכתיים | עלול להופיע קו אפור או שחור בקו החניכיים |
| הישרדות ל-5 שנים | כ-92% | כ-95% |
מבחינת עמידות, ההבדל קטן: לפי סקירה שיטתית, שיעור ההישרדות של כתרי זירקוניה לאחר 5 שנים הוא כ-92%, ושל כתרי מתכת-חרסינה כ-95%. לבריאות החניכיים חשובה בעיקר התאמה מדויקת של שולי הכתר לשן, משום שכתר מותאם היטב מפחית הצטברות של פלאק.
חשוב לציין שעבור מטופלים הסובלים מחניכיים שחורות או פיגמנטציה, כתר ללא שוליים מתכתיים, כמו זירקוניה, עשוי להתאים במיוחד מבחינה אסתטית. רופא השיניים יתאים אישית את סוג השיקום הדנטלי המתאים ביותר למצב הספציפי של כל מטופל, תוך התחשבות בבריאות החניכיים, במראה האסתטי ובעמידות לטווח ארוך.
הסרת פיגמנטציה מהחניכיים: בשיטה כירורגית במרפאה
כשפיגמנטציה טבעית או מלנוזיס של מעשנים מפריעים מבחינה אסתטית, אפשר להסיר את הפיגמנטציה. במרפאה ההסרה מתבצעת בשיטה כירורגית, בהרדמה מקומית: מסירים את השכבה השטחית של החניכיים, העשירה בתאי פיגמנט, ובתהליך הריפוי מחליפה אותה רקמה חדשה ובהירה יותר.
שיטה נוספת היא לייזר, שהמרפאה אינה משתמשת בו. לפי סקירה שיטתית, הלייזר יעיל בפיגמנטציה טבעית ובמלנוזיס של מעשנים, ועשוי לגרום לפחות דימום מניתוח חניכיים קונבנציונלי.
בפיגמנטציה נרחבת ייתכן צורך ביותר ממפגש אחד, והפיגמנטציה עלולה לחזור עם הזמן: בסקירה השיטתית דווחה חזרה ב-21%–45% מהמקרים במחקרים שבדקו זאת. ההסרה אינה מתאימה כשהסיבה לשינוי הצבע היא מחלה כללית, תרופה או נגע שלא אובחן.
כיצד למנוע מצב של חניכיים שחורות
מניעת פיגמנטציה מוגברת בחניכיים מתחילה בהבנת הגורמים המובילים למצב זה. אף שגיוון טבעי בצבע החניכיים נפוץ ולרוב קשור לגורמים גנטיים, ישנם מספר גורמים חיצוניים שניתן לשלוט בהם על מנת למנוע החמרה של פיגמנטציה בחניכיים.
הפסקת עישון
עישון, לדוגמה, מהווה גורם משמעותי לשינוי צבע החניכיים לכהה יותר. הפסקת עישון יכולה להוביל לשיפור ניכר בגוון החניכיים לאורך זמן, ובנוסף לשפר את בריאות החלל האוראלי באופן כללי.
היגיינת פה קפדנית
היגיינת פה קפדנית מהווה נדבך מרכזי במניעת בעיות חניכיים, כולל פיגמנטציה. צחצוח יסודי פעמיים ביום, שימוש בחוט דנטלי ושטיפות פה אנטיספטיות מפחיתים הצטברות של רובד חיידקי שעלול לגרום לדלקת חניכיים ולשינויי צבע. מברשת שיניים חשמלית יכולה לעזור: לפי סקירת Cochrane, היא מפחיתה פלאק ודלקת חניכיים מעט יותר ממברשת ידנית.
תזונה מאוזנת וביקורים תקופתיים
תזונה מאוזנת עשירה בוויטמינים ומינרלים, במיוחד ויטמין C, חיונית לבריאות החניכיים. ביקורים תקופתיים אצל שיננית, בתדירות שקובע רופא השיניים לפי הסיכון האישי, מסייעים בהסרת אבנית ורובד שהצטברו, ומאפשרים זיהוי מוקדם של שינויים בצבע או במרקם החניכיים.
מתי לפנות לעזרה רפואית מקצועית?
שינוי פתאומי בצבע החניכיים, במיוחד כאשר הוא מלווה בכאב, נפיחות, דימום או ריח רע מהפה, מחייב פנייה מהירה לרופא שיניים. גם כתם כהה חדש, בודד, מתרחב או לא סימטרי מחייב בדיקה, ולעתים ביופסיה, כדי לשלול נגע חמור. מצבים אלה עלולים להעיד על דלקת חניכיים מתקדמת, מחלת חניכיים פריודונטלית או אף על מצבים סיסטמיים חמורים יותר הדורשים טיפול רפואי דחוף. במרפאתנו אנו עורכים אבחון מקיף הכולל בדיקה קלינית יסודית, צילומי רנטגן ובמקרים מסוימים אף בדיקות דם משלימות לזיהוי הגורם המדויק לשינוי בצבע החניכיים.
גם במקרים שבהם הפיגמנטציה אינה מלווה בסימפטומים נוספים אך מפריעה מבחינה אסתטית, מומלץ להתייעץ עם רופא שיניים. רופא השיניים יבדוק את הסיבה, ובמקרים המתאימים יציע הסרת פיגמנטציה בשיטה כירורגית. כאשר הפיגמנטציה נובעת משימוש בתרופות מסוימות, עשויה להידרש התייעצות עם הרופא המטפל לשקילת חלופות תרופתיות.
לתיאום פגישת ייעוץ לבדיקת חניכיים כהות אפשר לפנות למרפאה; בפגישה נבחנת הסיבה ומוצגות האפשרויות הטיפוליות.
חניכיים שחורות: שאלות נפוצות
רוב הכתמים הכהים בחניכיים נובעים מפיגמנטציה טבעית, מעישון, מתרופות או משאריות של חומר סתימה (קעקוע אמלגם). במקרים נדירים כתם כהה הוא נגע שדורש בירור. כתם חדש, כתם שגדל, משנה צורה או צבע, מוגבה או מדמם צריך להיבדק אצל רופא השיניים, שיחליט אם נדרשת ביופסיה.
קעקוע אמלגם הוא כתם אפור-כחלחל או שחור בחניכיים או ברירית, שנוצר כשחלקיקים של סתימת אמלגם חודרים לרקמה, למשל בזמן הכנסת סתימה או הוצאתה. הכתם אינו כואב ובדרך כלל אינו מסוכן, אבל כשהאבחנה אינה ודאית, רופא השיניים עשוי להמליץ על צילום או על ביופסיה כדי לשלול גורם אחר.
הסרת פיגמנטציה מהחניכיים מתאימה לפיגמנטציה טבעית ולמלנוזיס של מעשנים, אך לא כשהסיבה לשינוי הצבע היא מחלה כללית, תרופה או נגע שלא אובחן. הפיגמנטציה עלולה לחזור: בסקירה שיטתית על הסרה בלייזר דווחה חזרה ב-21%–45% מהמקרים במחקרים שבדקו זאת. המרפאה אינה משתמשת בלייזר, ומבצעת הסרת פיגמנטציה בשיטה כירורגית.
מקורות ומחקרים
- Rosebush MS et al., Head and Neck Pathology, 2019 – קישור למחקר
- Centers for Disease Control and Prevention, Smoking, Gum Disease, and Tooth Loss – קישור למחקר
- Abduljabbar T et al., Journal of Photochemistry and Photobiology B, 2017 – קישור למחקר
- Sailer I et al., Dental Materials, 2015 – קישור למחקר
- Yaacob M et al., Cochrane Database of Systematic Reviews, 2014 – קישור למחקר
- Fee PA et al., Cochrane Database of Systematic Reviews, 2020 – קישור למחקר
