מהו מבנה השן?
השן היא איבר חי, הבנוי מרקמות קשות ורכות ומעוגן בלסת, המאפשר לעיסה, דיבור וחיוך.
הבנת מבנה השן עוזרת להבין מדוע נוצרות בעיות כמו עששת ורגישות, ומה מטרתם של טיפולי השיניים השונים.
החלקים הפנימיים של השן מכילים עצבים, כלי דם ורקמות תומכות, המאפשרים לה לתפקד כאיבר חי ולעמוד בלחצים מכניים גדולים בזמן הלעיסה. תהליך התפתחות השיניים (Odontogenesis) מתחיל כבר בשלבי העוברות.
החומרים המודרניים המשמשים לשחזורי שיניים מנסים לחקות את התכונות הפיזיקליות והאסתטיות של רקמות השן הטבעיות, אף שתכונותיהם עדיין אינן זהות לאלה של האמייל והדנטין.
שינויים במבנה השן עשויים להתרחש כתוצאה מעששת, טראומה, בלייה, שחיקה וארוזיה. זיהוי מוקדם של שינויים אלה מאפשר להתערב בשלב מוקדם ולמנוע נזק בלתי הפיך, ושן שנשברה אפשר לשקם בהשלמת שן שבורה. בדיקה תקופתית כוללת הערכה של מבנה השן והרקמות התומכות, ובמידת הצורך צילומי רנטגן.
חלקי השן העיקריים
השן בנויה משלושה חלקים עיקריים: כותרת (Crown), צוואר (Neck) ושורש (Root).
כותרת (Crown)
הכותרת היא החלק הנראה של השן מעל קו החניכיים, מכוסה באמייל - החומר הקשה ביותר בגוף האדם.
צוואר (Neck)
צוואר השן מהווה את החיבור בין הכותרת לשורש, הנמצא בנקודת המפגש עם החניכיים.
שורש (Root)
שורשי השן מעוגנים עמוק בעצם הלסת ומספקים יציבות מבנית חיונית המאפשרת לשן לשאת את הכוחות המופעלים עליה בזמן לעיסה ונשיכה.
האמייל המכסה את כותרת השן מורכב ברובו מהידרוקסיאפטיט, מינרל עשיר בסידן. למרות חוזקו יוצא הדופן, האמייל אינו מכיל תאים חיים ואינו מסוגל להתחדש לאחר שנפגע, מה שהופך את ההגנה עליו למשימה קריטית בשמירה על בריאות הפה. מתחת לאמייל נמצאת שכבת הדנטין, רקמה קשה אך פחות קשה מהאמייל, המהווה את עיקר מסת השן. הדנטין מכיל צינוריות זעירות (tubules) המובילות אל המוך: כשהדנטין נחשף, חום, קור או מזון חומצי או מתוק מגרים דרכן את העצבים שבתוך השן, מה שמסביר את הרגישות המתפתחת כאשר האמייל נשחק או כשהחניכיים נסוגות וחושפות את השורש.
במרכז השן נמצא חלל המכיל את מוך השן (Pulp). זהו האיבר החי של השן, המכיל עצבים, כלי דם ורקמות חיבור. המוך אחראי לאספקת חמצן וחומרי הזנה לשן, להסרת פסולת, ולתחושת כאב המתריעה על בעיות. כאשר המוך נפגע עקב עששת עמוקה או טראומה, עשוי להידרש טיפול שורש (טיפול אנדודונטי) על מנת להציל את השן ולמנוע את איבודה.
| רקמה | מיקום | מאפיינים |
|---|---|---|
| אמייל | מכסה את כותרת השן | החומר הקשה ביותר בגוף האדם; אינו מסוגל להתחדש לאחר שנפגע |
| דנטין | מתחת לאמייל | רקמה קשה אך פחות קשה מהאמייל, המהווה את עיקר מסת השן |
| מוך השן | במרכז השן | האיבר החי של השן, המכיל עצבים, כלי דם ורקמות חיבור |
רקמות התמיכה של השן (המערכת הפריודונטלית)
מעבר לחלקים העיקריים, השן מוקפת במערכת תמיכה מורכבת, הידועה כמערכת הפריודונטלית. מערכת זו כוללת את החניכיים (Gingiva), העצם האלבאולרית (Alveolar bone), הצמנטום (Cementum) ורצועת השן (Periodontal ligament). החניכיים מספקות אטימה חיונית סביב השן, מונעות חדירת חיידקים לרקמות העמוקות יותר ומגנות על העצם התומכת מפני זיהומים מסכני שיניים.
הצמנטום ורצועת השן
הצמנטום הוא שכבה דקה של רקמת חיבור קשה המכסה את שורש השן. תפקידו העיקרי הוא לעגן את סיבי רצועת השן, המחברים את השן לעצם האלבאולרית. רצועת השן מורכבת מסיבי קולגן המאורגנים בצורה מיוחדת, המאפשרים תנועה מזערית של השן בתוך המכתשית שלה. גמישות מוגבלת זו חיונית לספיגת הזעזועים בזמן לעיסה ומונעת נזק לשן ולעצם התומכת.
אספקת הדם לשן
השן והרקמות התומכות בה מקבלות חמצן וחומרי הזנה דרך כלי דם. כלי הדם והעצבים של המוך נכנסים לשן דרך פתח קטן בקצה השורש (Apical foramen), ורצועת השן והעצם מקבלות אספקת דם משלהן. אספקת הדם חשובה לשמירה על חיוניות השן ולהחלמה לאחר טיפולים. לאחר חבלה דנטלית, פגיעה בכלי הדם בקצה השורש עלולה לפגוע בחיוניות המוך, ולכן רופא השיניים עוקב אחר השן לאורך זמן.
רגישות לקור או למתוק, כאב בנשיכה או כתם כהה בשן עשויים להעיד על פגיעה באמייל או בדנטין. מה הסיבות ומה עושים: רגישות בשיניים ועששת בשיניים.
סוגי השיניים ותפקידיהן
כל סוג שן מותאם לתפקידו: החותכות לחיתוך מזון, הניבים לקריעה והטוחנות לטחינה. בפה של אדם מבוגר יש עד 32 שיניים קבועות, 16 בכל לסת, כאשר כל אחת מהן מותאמת אנטומית לתפקיד ספציפי במהלך הלעיסה, הנגיסה או הטחינה.
01
החותכות (Incisors)
החותכות (Incisors) נמצאות בחזית הפה, ארבע עליונות וארבע תחתונות. שיניים אלו שטוחות ודקות עם קצה חותך המותאם לחיתוך המזון. הן השיניים הראשונות שבוקעות אצל תינוקות, ומהוות את ה"חזית" של החיוך.
02
הניבים (Canines)
הניבים (Canines) ממוקמים בפינות הפה, שתיים למעלה ושתיים למטה. הם בעלי שורש ארוך וחזק יותר משאר השיניים, ותפקידם לקרוע מזון. בשל שורשיהם העמוקים, הניבים חיוניים לשמירה על מבנה הפנים ותורמים משמעותית לאסתטיקה ולפונקציונליות של הלסת כולה.
03
המלתעות (Premolars)
המלתעות (Premolars) ממוקמות אחרי הניבים, ארבע בלסת העליונה וארבע בלסת התחתונה. למשטח הלעיסה שלהן יש בדרך כלל שתי בליטות (פקעות), ולעיתים שלוש, ותפקידן כפול: הן מסייעות בקריעת המזון כמו הניבים, אך גם מתחילות את תהליך ריסוק המזון כמו הטוחנות.
04
הטוחנות (Molars)
הטוחנות (Molars) ממוקמות בחלק האחורי של הפה, שלוש בכל צד של כל לסת: 12 טוחנות בסך הכול, כולל ארבע שיני הבינה (הטוחנות השלישיות). יש להן משטח לעיסה רחב עם כמה בליטות ושורשים מרובים, והן מבצעות את עיקר טחינת המזון. הטוחנות הראשונות הקבועות בוקעות בסביבות גיל 6, והשניות בסביבות גיל 11–13.
היכרות עם שמות השיניים
רופאי שיניים משתמשים במערכת מספור וסיווג לזיהוי מדויק של כל שן. המערכת המקובלת בישראל היא שיטת ה-FDI, המחלקת את הפה לארבעה רביעים ומעניקה לכל שן מספר דו-ספרתי המציין את מיקומה המדויק. הספרה הראשונה מציינת את הרביע (1-4), והספרה השנייה את מספר השן בתוך אותו רביע.
שיניים ראשוניות (חלביות) מסומנות בספרות 5-8, כאשר 5 מייצג את הרביע העליון הימני, 6 את העליון השמאלי, 7 את התחתון השמאלי ו-8 את התחתון הימני. בדרך כלל, ילדים מתחילים לאבד את השיניים החלביות בגיל 6-7, כאשר הטוחנות הראשונות הקבועות בוקעות מאחורי הטוחנות החלביות. תהליך החלפת השיניים מסתיים בדרך כלל בגיל 12-13, למעט שיני הבינה שבוקעות מאוחר יותר (פירוט לפי גיל: כמה שיניים יש לאדם).
17-21שנים
גילאי בקיעת שיני הבינה
שיני הבינה (Wisdom Teeth) הן הטוחנות השלישיות בכל רביע, וסימונן בשיטת ה-FDI הוא 18, 28, 38, 48. שיניים אלו הן האחרונות לבקוע, בדרך כלל בין גיל 17 ל-21, ולעתים קרובות אין מספיק מקום בלסת עבורן, מה שגורם לבעיות כגון כליאה, זיהומים ולחץ על השיניים הסמוכות. מטופלים רבים נדרשים לעקירת שיני בינה במהלך חייהם; ההחלטה על עקירה מתקבלת לפי בדיקה וצילום, ולא לפי הגיל בלבד.
מבנה השן: שאלות נפוצות
מוך השן (Pulp) הוא הרקמה החיה שבמרכז השן: הוא מכיל עצבים וכלי דם, מזין את השן ומתריע בכאב על בעיה. כשהמוך נפגע מעששת עמוקה או מחבלה, עשוי להידרש טיפול שורש.
לילדים יש 20 שיני חלב. למבוגר יש עד 32 שיניים קבועות, 16 בכל לסת, ומהן 4 שיני בינה, אחת בכל רבע של הפה. הטוחנות השניות בוקעות בסביבות גיל 11 עד 13, ולכן בגיל זה יש בדרך כלל 28 שיניים קבועות; שיני הבינה, אם הן בוקעות, מופיעות מאוחר יותר.
לא. האמייל אינו מכיל תאים חיים, ולכן הגוף אינו יכול לבנות אותו מחדש אחרי שנשחק, נסדק או נהרס מעששת. בשלב מוקדם מאוד של עששת, פלואוריד ורוק יכולים לסייע בהחזרת מינרלים לאמייל ולעצור את התהליך, אבל נזק מבני מטופל בשחזור, כמו סתימה, ציפוי או כתר.
מקורות ומחקרים
- ADA MouthHealthy, Tooth – קישור למחקר
- Lacruz RS et al., Physiological Reviews, 2017 – קישור למחקר
- American Dental Association, Permanent Tooth Development, 2012 – קישור למחקר
- ADA MouthHealthy, Wisdom Teeth – קישור למחקר
