סוגי דלקת בפה ובשן והתסמינים שלהם
דלקות בפה נעות על פני ספקטרום רחב, מזיהומים חריפים ועד לתהליכים כרוניים סמויים שמתגלים רק בצילום, וכל סוג מצריך טיפול שונה.
התסמינים משתנים לפי שלב הדלקת ומיקומה: אי נוחות קלה, רגישות למגע ולשינויי טמפרטורה, כאב פועם עז המקרין לאזורים סמוכים, אדמומיות מקומית או נפיחות בפנים.
התסמינים הסיסטמיים לעיתים מצטרפים לתמונה הקלינית המקומית. עלייה בטמפרטורת הגוף, תחושת חולשה כללית, לימפאדנופתיה אזורית וקושי בפתיחת הפה (טריזמוס) מעידים על התפשטות הדלקת מעבר למוקד הראשוני. טעם מר בפה עשוי להופיע כתוצאה מהפרשות דלקתיות או מוגלתיות. ההערכה כוללת בדיקה קלינית מפורטת וצילומי רנטגן, ולעיתים, לפי הצורך, הדמיה תלת-ממדית (CBCT) במרפאה, המאפשרת הערכה מדויקת של מידת הרס העצם ושל המעורבות של מבנים אנטומיים סמוכים.
חום, נפיחות שמתפשטת לעין או לצוואר, או קושי בבליעה או בנשימה מחייבים פנייה מיידית לחדר מיון. זיהום דנטלי שאינו מטופל עלול, במקרים נדירים, להתפשט ולגרום לאלח דם (ספסיס), שהוא תגובה קיצונית של הגוף לזיהום ומצב חירום רפואי.
דלקת בשן עקב עששת (חלל בשן)
התקדמות עששת דרך שכבות האמייל והדנטין יוצרת מסלול פולשני לחיידקים לעבר חלל הפולפה, תהליך המתרחש בהדרגתיות אך יכול להסתיים בדלקת חריפה מכאיבה. כאשר החיידקים חודרים לעומק מספיק, הם מגיעים לרקמה הוסקולרית העדינה של הפולפה ויוצרים תגובה דלקתית המוגבלת במרחב סגור וקשיח. הלחץ המצטבר בתוך חדר הפולפה יוצר כאב עז ופועם, שעצמתו מתעצמת במצבים של שינויי טמפרטורה, בשכיבה, או בשעות הלילה כאשר הלחץ הדמי העולה מגביר את המתח התוך-פולפרי.
הטיפול המדויק תלוי במידת המעורבות הפולפרית. במקרים של דלקת הפיכה (Reversible Pulpitis), שבה המוך עדיין חיוני, מסירים את הרקמה העששתית ומשחזרים את השן בשחזור אטום ומתאים. כאשר הדלקת הפכה לבלתי הפיכה (Irreversible Pulpitis), עם כאבים ספונטניים ממושכים, הפתרון המקובל הוא טיפול שורש (ראו את שלבי הטיפול בפרק על דלקת במוך השן).
דלקת במוך השן (פולפיטיס חריפה)
פולפיטיס מייצגת את שיא התגובה הדלקתית בתוך השן. הביטוי הקליני של דלקת פולפרית חריפה כולל כאב אקוטי עז שאינו מגיב לאנלגטיקה פשוטה, רגישות קיצונית לגירויים תרמיים, וכאב מתמשך שאינו חולף עם הפסקת הגירוי. המנגנון הפתופיזיולוגי מערב תגובה חיסונית מורכבת, שחרור מדיאטורים דלקתיים, הרחבה וסקולרית ומיגרציה של תאי דלקת למקום הפגיעה.
במרפאתנו אנו מבצעים אבחון מבדל קפדני באמצעות מספר בדיקות: בדיקת פרקוסיה (הקשה על השן), בדיקות ויטליות תרמיות (קר וחם), בדיקות חשמליות (EPT - Electric Pulp Test), וניתוח רדיוגרפי מדויק. לעיתים עזרה ראשונה שיניים דורשת התערבות מיידית לשחרור הלחץ והסרת הגורם הדלקתי; מקרים דחופים מתקבלים במרפאה באותו היום, בשעות הפעילות. הטיפול האנדודונטי מבוצע בתנאי הרדמה עמוקה, לעיתים בשילוב טכניקות משלימות כמו הרדמה תוך-ליגמנטרית או הזרקה אינטרה-אוסאלית למקרים עמידים במיוחד.
השלבים הטיפוליים כוללים:
- גישה ישירה לחדר הפולפה תוך שמירה על מבנה השן המרבי
- הסרה קפדנית של כל רקמת הפולפה הנגועה באמצעות כלי אנדודונטיים מיקרו-רוטריים
- מדידה אלקטרונית מדויקת של אורך תעלות השורש (Apex Locator)
- עיצוב מכני מבוקר של התעלות בפרופיל חרוטי המאפשר חיטוי אופטימלי
- השקיה (שטיפה) כימית רב-שלבית בתמיסות אנטי-בקטריאליות
- סגירה אטומה של מערכת התעלות בגוטה-פרקה
דלקת בעצם סביב חוד השורש
כאשר התהליך הדלקתי מתפשט מעבר לאפקס (חוד השורש) לתוך העצם האלוואולרית, אנו עוברים משלב דלקת תוך-שיניית לשלב של מעורבות פריאפיקלית או פריראדיקולרית. המעבר של חיידקים, רעלנים חיידקיים ומוצרי פירוק רקמתיים דרך הפורמן האפיקלי יוצר אזור של אוסטאיטיס - דלקת עצם מקומית המתבטאת ברדיוקלקיות סביב חוד השורש.
במצב חריף, אנו רואים כאב אקוטי בעת נגיעה או לעיסה על השן, תחושת התארכות של השן, ולעיתים נפיחות אזורית ניכרת. השן עצמה עשויה להפסיק להגיב לבדיקות ויטליות, מה שמאשר נקרוזה פולפרית.
הטיפול במצב זה מורכב ודורש גישה אנדודונטית מקיפה. אנו מבצעים ניקוי יסודי של מערכת תעלות השורש, לעיתים בשילוב תרופות חיטוי תוך-תעלתיות (Calcium Hydroxide) שנשארות במקום למספר ימים או שבועות לפני הסימום הסופי.
ברוב המקרים של כאב שיניים, דלקת במוך השן או מורסה מקומית, הטיפול העיקרי הוא טיפול שיניים (כגון טיפול שורש, ניקוז או עקירה) ולא אנטיביוטיקה. לפי הנחיות איגוד רופאי השיניים האמריקאי (ADA), אנטיביוטיקה נשקלת כאשר מופיעים סימנים כלליים כמו חום או תחושת חולי, והיא ניתנת במרשם בלבד, לפי החלטת הרופא. החלמת העצם היא תהליך ביולוגי הדרגתי, ואנו עוקבים אחריו באמצעות צילומי המשך תקופתיים המדגימים צמצום הדרגתי של הרדיוקלקיות הפריאפיקלית ובניה מחודשת של עצם תקינה.
דלקת בשן לאחר טראומה
פגיעות טראומטיות בשיניים יוצרות אתגר קליני ייחודי, שכן הנזק יכול להיות מיידי או להתפתח בהדרגה לאורך חודשים ואפילו שנים לאחר האירוע. כאבים בפה לאחר חבלה עשויים להתבטא באופן מיידי או מושהה, בהתאם לסוג הפגיעה ולמידת הנזק הוסקולרי והעצבי. טראומה דנטלית יכולה לגרום לשברים באמייל ובדנטין, נקעים של השן (סובלוקסציה), עקירה חלקית (אקסטרוזיה) או מלאה (אבולסיה), או פגיעה בעצם האלוואולרית עצמה. כל אחד ממצבים אלה דורש פרוטוקול טיפולי שונה ומותאם.
באופן מיוחד, טראומה יכולה לגרום לנזק וסקולרי בבסיס השורש, מה שמוביל לנקרוזה פולפרית הדרגתית ללא תסמינים קליניים מובהקים בשלבים המוקדמים. לכן אנו מקפידים על מעקב ממושך לאחר כל אירוע טראומטי, הכולל בדיקות ויטליות תקופתיות וצילומים רדיוגרפיים לזיהוי מוקדם של סיבוכים. במקרים של דלקת בשן פוסט-טראומטית, נדרשת הערכה מקיפה, הכוללת לעיתים הדמיה תלת-ממדית לזיהוי שברי שורש אפיקליים או אמצעיים שעשויים להיות בלתי נראים בצילומים דו-ממדיים קונבנציונליים. הטיפול עשוי לכלול יצוב השן, טיפול אנדודונטי, ולעיתים התערבות כירורגית אנדודונטית (אפיקוטומיה) להסרת חלק השורש הפגוע.
בדיקה, תכנית טיפול והצעת מחיר
מפורטת ומותאמת אישית
בפגישת הייעוץ ד"ר חיים עזריאל בודק את מצב השיניים, מסביר את כל האפשרויות ומציג הצעת מחיר שקופה, ללא התחייבות. המרפאה ברחוב התנופה 12, ירושלים.
דלקת סביב שן בינה (פריקורוניטיס)
בקיעת שן בינה (מולר שלישי) היא תהליך פיזיולוגי שעלול להסתבך בדלקת חריפה של רקמות החניכיים המכסות חלקית את כתר השן הבוקעת. פריקורוניטיס מייצגת מצב בו הרקמה החניכית היוצרת כיס סביב שן הבינה הבוקעת מהווה מלכודת לשאריות מזון, פלאק בקטריאלי וחיידקים אנאירוביים, היוצרים סביבה נוחה לזיהום חריף. התסמינים כוללים כאב עז באזור האחורי של הלסת, קושי בפתיחת הפה עקב נפיחות ולחץ על שרירי הלעיסה, נפיחות חניכית בולטת, אדמומיות, ולעיתים הפרשה פורולנטית (מוגלה) מתחת לדש החניכי (Operculum).
הטיפול בשלב החריף. הטיפול מתמקד בשליטה בזיהום וביצירת תנאים לניקוז מוגלה. שטיפה או השקיה של האזור הדלקתי מתחת לחניכיים המכסות את שן הבינה נעשות במרפאה, או לפי הנחיה מפורשת של רופא השיניים; אין להכין בבית תמיסות מי חמצן ואין להזריק אותן לאזור. אנטיביוטיקה נשקלת רק כשיש סימנים כלליים (חום, תחושת חולי) או התפשטות של הזיהום, והיא ניתנת במרשם בלבד, לפי החלטת הרופא. כאבים בשן בינה עשויים להיות קשים במיוחד עקב המיקום האנטומי ומעורבות אפשרית של עצב הלסת התחתונה בסמוך.
לאחר התרגעות הדלקת. בשלב זה מעריכים את מצב השן ואת האפשרות לבקיעה מלאה תקינה, ומחליטים האם יש הצדקה לשמירה על השן או שיש להמליץ על עקירה מתוכננת למניעת אפיזודות דלקת חוזרות.
דלקת חניכיים
דלקת בפה אינה תמיד דלקת בשן עצמה: דלקת חניכיים נגרמת מפלאק ומאבנית לאורך קו החניכיים, ומתבטאת באדמומיות, בנפיחות ובדימום בצחצוח. בלי טיפול היא עלולה להתקדם לרקמות התומכות ולעצם, ולכן היא נקודת מוצא חשובה להבנת התפשטות דלקות לרקמות עמוקות יותר.
דלקת בשן יכולה להיות שקטה, ללא כאב?
כן: דלקת בשן אינה מלווה תמיד בכאב.
תהליכים דלקתיים כרוניים בתוך השן או סביב חוד השורש יכולים להתפתח בהדרגה, ללא תסמינים בולטים, ולגרום לנזק משמעותי לרקמות התומכות לפני שהם מתגלים.
נזק עצבי מלא (נקרוזה פולפרית) מוביל לאובדן תחושה בשן, כך שאפילו תהליכים דלקתיים אקטיביים עשויים שלא להתבטא בכאב. במקרים אלה, רק בדיקה קלינית קפדנית הכוללת בדיקות ויטליות שליליות, צילומים רדיוגרפיים המגלים רדיוקלקיות פריאפיקלית, או סימנים קליניים כמו שינוי צבע בשן, נפיחות חניכית קלה או דרך פיסטולה (פתח ניקוז ספונטני) עשויים לרמז על התהליך הסמוי. בדיקות מעקב תקופתיות הכוללות הערכה פריודונטלית מלאה וצילומי Bitewing או Periapical, המאפשרים גילוי מוקדם של דלקות אסימפטומטיות לפני שהן מתפתחות לאבצס חריף או גורמות לנזק בלתי הפיך לעצם התומכת.
מה גורם לדלקת בפה להופיע? ממה נגרמת דלקת בשן?
הגורם הדומיננטי ביותר לדלקות דנטליות הוא החדירה הבקטריאלית דרך פתחים או נזקים במעטפת המינרלית של השן, אך גורמים אחרים כגון מחלות סיסטמיות, תרופות, היגיינה לקויה ודיאטה עשירה בסוכרים תורמים באופן משמעותי להתפתחות ולהחמרה של תהליכים אלה.
01
הביופילם הדנטלי
הביופילם הדנטלי (פלאק) מכיל קונסורציום מורכב של מאות מיני חיידקים, שחלקם פתוגניים ויוצרים חומצות, אנזימים ורעלנים המפרקים רקמות.
02
עששת דנטלית
עששת דנטלית, התהליך הפתולוגי השכיח ביותר, נגרמת על ידי דה-מינרליזציה חוזרת של האמייל והדנטין כתוצאה מחומצות שמייצרים חיידקים קריוגניים (בעיקר Streptococcus mutans ו-Lactobacilli) המפרקים פחמימות תזונתיות. כאשר העששת חודרת מספיק עמוק, חיידקים פולשים לפולפה ויוצרים זיהום שמוביל לפולפיטיס ולבסוף לנקרוזה. גורמים סיסטמיים כמו סוכרת לא מאוזנת, מחלות אוטואימוניות, הפרעות המטולוגיות ותרופות המשפיעות על ייצור רוק (תרופות פסיכוטרופיות, אנטיהיסטמינים) מפחיתים את המגנים הטבעיים של חלל הפה ומגבירים את הסיכון לדלקות.
03
גורמי סיכון אינדיווידואליים
פצעים בפה עשויים להוות נקודות כניסה לזיהומים משניים. טראומה אוקלוזלית, הרגלים פרה-פונקציונליים כמו חריקת שיניים (ברוקסיזם), ופגיעות מכאניות יוצרים סדקים מיקרוסקופיים המאפשרים חדירת חיידקים. השילוב של הערכת סיכון מקיפה, חינוך מטופלים לשיפור היגיינה, טיפולים פרודונטליים מניעתיים ושחזורים איכותיים מהווים את אבני היסוד למניעת דלקות חוזרות.
איך מטפלים בדלקת בפה? איך מטפלים בדלקת בשן?
הטיפול בדלקות דנטליות מבוסס על עקרונות של הסרת הגורם הזיהומי, שליטה בתסמינים, שיקום המבנה הפגוע ומניעת הישנות. ברוב המקרים הטיפול העיקרי הוא טיפול השיניים עצמו, ולא אנטיביוטיקה. כל תוכנית טיפול מתחילה באבחון מדויק הכולל אנמנזה מפורטת, בדיקה קלינית יסודית והדמיה רדיוגרפית מתאימה. במרפאת השיניים בירושלים, סריקה תוך-פהית דיגיטלית בסורק Shining 3D Aoralscan 3 מאפשרת ליצור מודל תלת-ממדי של השיניים, לתכנון הטיפול ולהסבר למטופל.
במקרים של דלקת בשן עם כתר קיים, נבדקים מצב הכתר והאיטום שלו. לעיתים יש צורך בהסרת הכתר, ביצוע טיפול השורש, ולאחר מכן הכנת כתר חדש. הכתר החדש יכול להיות, למשל, כתר זירקוניה.
השלבים הטיפוליים כוללים:
- אנמנזה מקיפה והערכת מצב רפואי כללי
- צילומים דיגיטליים ובדיקות חיוניות של השן
- הרדמה מקומית
- טיפול בגורם הדלקת: טיפול שורש, ניקוז מורסה או עקירה, לפי מצב השן
- שחזור השן ומעקב, כולל צילום ביקורת להערכת החלמת העצם
דלקת בפה ובשן: שאלות נפוצות
לא. אמצעים ביתיים יכולים להקל זמנית על הכאב, אבל אינם מטפלים בזיהום: הטיפול העיקרי בדלקת בשן הוא טיפול שיניים, כמו טיפול שורש, ניקוז מורסה או עקירה, ולא אנטיביוטיקה. לשיכוך כאבים עד לבדיקה מומלץ להתייעץ עם הרוקח על סוג התרופה ועל המינון, ואין להכין בבית תמיסות מי חמצן לשטיפה.
כן. כשהדלקת אינה מטופלת, החיידקים עלולים לעבור מקצה השורש לעצם הלסת ולרקמות הסמוכות, ובמקרים נדירים לגרום לאלח דם (ספסיס), שהוא מצב חירום רפואי. חום, נפיחות שמתפשטת לעין או לצוואר, או קושי בבליעה או בנשימה מחייבים פנייה מיידית לחדר מיון.
לא בהכרח. לעיתים קרובות אפשר לשמר את השן בטיפול שורש, שמסיר את הרקמה הנגועה מתוך השן. עקירה נשקלת כשהשן פגועה מכדי לשקם אותה, או בדלקות חוזרות סביב שן בינה. ההחלטה מתקבלת אחרי בדיקה וצילום.
מקורות ומחקרים
- Lockhart PB et al., Journal of the American Dental Association, 2019 – קישור למחקר
- American Dental Association, Antibiotics for Dental Pain and Swelling Guideline, 2019 – קישור למחקר
- Walsh LJ, Australian Dental Journal, 2000 – קישור למחקר
- National Institute of General Medical Sciences (NIH), Sepsis – קישור למחקר
